הצעה ליישום "ארגז החול" במערך המוקדים של הבעות
מאת: סמדר שביט שליט
במהלך השנה החולפת יצרתי מוקד נוסף לחלל הבעות ,המוקד היה ארגז החול .
לאחר ששיתפתי אחרים בתוכנית אודות ארגז החול נתבקשתי לרכז בכתב את התנסותי ורשמי מהפעלת המוקד .
במהלך עבודת עומק וכתיבת ההצעה נחשפתי "לתורה" תרפויטית שלמה וברורה בהתייחס לארגז החול ,וההצעה נשענת על החומר הפרסומי המתייחס לכך .
ארגז החול כמוקד תומך באופן מלא ביסודותיה של תוכנית הבעות ,ארגז החול מאפשר ופותח דרכי הבעה ויצירה בקרב הילדים,הפעילות בארגז החול מעשירה את עולמו הפנימי של הילד והינה חוויה הבעתית ויצירתית הלכה למעשה .
מהו משחק ?
המשחק הוא חלק מהפעילות האנושית.
גדעון לוין (2000) מגדיר את המשחק כפעילות אנושית הפועלת כפי שהוצג בתיאוריה על 'זרימת הפעילות' מארבעה מרכיבים: המשחק, הלמידה, העבודה, והיצירה כשבכל פעילות פועלים ארבעת המרכיבים ביחד ומשפיעים זה על זה. יש להסתכל על 'פעילות' כמושג מקיף וכוללני. לטענת לוין בכל פעילות יש משחק, עבודה, למידה ויצירה.
המסקנה של גדעון לוין היא שראייה הוליסטית מספקת לנו היבטים רבים של המשחק כך שאין צורך לנסות ולראות את המשחק מהיבט אחד.
בכל משחק יש גם מן העבודה, מן הלמידה ומן היצירה. לו היו דנים על הפעילות ממילא היו מתייחסים לקשרים בין ארבעת המרכיבים.
כמובן שכל מרכיב ניתן להגדרה בצורה ייחודית. בהגדרה קצרה מאוד אפשר להגדיר משחק כפעילות, שעיקרה ההנאה; העבודה היא פעילות, שעיקרה עשיית תוצרים; הלמידה היא פעילות, שעיקרה שינוי תגובות; היצירה היא פעילות של הבעה אישית. והנה אנו יודעים, שבכל משחק מהנה מושקע גם מאמץ להשיג תוצר או תוצאה, בכל משחק נמצא שינוי תגובות המראה, שמתרחשת למידה ובכל משחק נמצאת הבעה אישית.
ארגז החול בכיתה - הרעיון
בתחילת השנה הנוכחית, במסגרת מחשבות נוספות להעשרת שיעורי הבעות, נתקלתי במשרד בשק חול ים . אחרי מספר פעמים שהבטתי בו החלטתי לחזור ולקחת אותו, אספתי ארגז עץ שדומה למגש וחשבתי על האפשרות להביא אל הילדים בכיתה משחק טבעי,בסיסי וזול אך בעל אינספור אפשרויות משחק ,ארגז החול כל כך נגיש בחיי היום יום שלנו ,ובעידן המורכבות שלנו הפשטות שלו לבטח יכולה להיות אחד ממוקדי הבעות בשיעורים .
לאחר כמה שבועות של התארגנות ומחשבות נגשתי להציג את המוקד החדש בפני הילדים.
והשאלה שעלתה במוחי הייתה האם בכלל תהייה קיימת התעניינות? ועד כמה אטרקטיבי יהיה החול בכיתה?
שפכתי את שק החול לתוך ארגז העץ, הנחתי אותו על אחד השולחנות המיותרים בכיתה , תליתי שלט שבו כתוב "ארגז- חול" שהיה עשוי מקרטון ביצוע והכיתוב מהחול. וכיסיתי אותו באל בד.
בנוסף, ליד ארגז החול הנחתי שתי קופסאות נוספות, האחת צעצועי פלסטיק של בובות ומיניאטורות למיניהן ובשנייה חפצי טבע למיניהן צדפים אבנים מקלות ארטיק גפרורים צבעוניים מקלות מן הטבע, עלים ועוד.
נחשפתי לכך שכמעט ולא נותר ילד או ילדה (מכיתה א' עד ו') אדישים למראה השלט ולכיסוי והשאלה שעלתה לאוויר "מה.. באמת יש כאן ארגז חול...ואפשר יהיה לשחק בכיתה" ?
נדמה היה שהאפשרות החדשה לשחק עם החול בתוך הכיתה הייתה משמעותית עבורם. ובמיוחד לילדי כיתה ו' לאלו שלא מצאו את עצמם בעבודות היצירה או המשחקים הדרמטיים.
תאור מקרה
אבקש לשתף את אשר ראיתי בין שני בנים בכיתה ו'.
שני הבנים הרימו את כיסוי הארגז והחלו לחוש את החול . ניכר כי היה להם מאוד נעים. ידיהם התפלשו למטה ולמעלה במין תחושה של זרימה. מיששו את החול פיזרו אותו מלמעלה ונתנו לא לגלוש מתוך ידיהם.
עיניהם היו שקועות בתוך הארגז מסתכלים על התנועתיות של עצמם ושל החול המחליק מידיהם. החלו לשחק במין משחק מחבואים ותנועות ידיים. המשיכו לצרף מיני חפצים שהיו מונחים בשתי הקופסאות. קופסת מיניאטורות בובות חיות וצעצועים צבעוניים מפלסטיק, וקופסת פרטי טבע כמו צדפים אבנים עלים מקלות.
תוך כדי משחק סתמי לחלוטין כביכול, מתוך חוסר מעש במפגש וחיפוש אחר משהו מעניין ומפתיע,מעל ארגז החול ותוך כדי לישה ומגע, החלו הבנים לשוחח על "המקובלים" בכיתה ועל הפחות "מקובלים".
לפי דבריהם "מי הם אלו שקל להם או שמתאים להם להיות מקובלים בכיתה?" .כל אחד העיד על עצמו האם הוא מרגיש "מקובל" או לא. וחברו העיד עליו. מי מהבנות מתייחסת ולמי עדיין לא הציעו חברות.
השיחה התרחשה כ- 7 דקות, והמשחק המשיך ללא מבט עיניים.
להפתעתי וגם לשמחתי היה מרגש לצפות בם. ולהיות נוכחת לאירוע משמעותי ולתחושה שאכן קיים מקום לארגז החול בכיתה.
אפשר לומר ולהעיד כי שני ילדים אלו המעיטו לשתף פעולה עם נושאי השיעורים שהועברו. בד"כ ישבו בצד וצפו על המתרחש וכיצד ילדים אחרים עסוקים ביצירה למיניה או בדרמה .
ארגז החול הצליח להביא אותם להתעניינות בכמה משיעורי הבעות בהמשך. והשיחה שנוצרה הייתה משמעותית ובעלת עומק רגשי שלא יכולתי לנהל באופן שיחה ישיר אחר וברור כמו שהובהר מעל ארגז החול.
תרפיה במשחק בחול
תרפיה במשחק בחול (Sandplay Therapy) הינה שיטת ריפוי יונגיאנית. השיטה פותחה באנגליה על ידי מרגרט לוונפלד (Margaret Lowenfeld) ובשוויץ על ידי דורה קאלף (Dora Kalff). הגישה אינה מוגבלת בגיל, מין או שפה, ומשום שהיא מאפשרת התבטאות לא מילולית , היא מגדילה באופן ניכר את החומר הנגיש לאנליטיקן המטפל.לידתה של התרפיה בארגז החול הייתה באנגליה כשלוונפלד, שעבדה כפסיכותרפיסטית בלונדון, חיפשה שיטת טיפול שתעזור לילדים להביע את מה שלא היו מסוגלים להביע באופן מילולי. היא קראה רשימות שכתב וולס (H.G.Wells) על שני בניו בהם תיאר שמצא את שני בניו יושבים על מדרגות הבית, משחקים בדמויות וחפצים מיניאטוריים, והוא הבין שהילדים למעשה התמודדו עם בעיותיהם דרך המשחק במיניאטורות. לוונפלד החליטה לנסות ליישם את הניסיון הזה בקליניקה שלה עם הילדים המטופלים אצלה. היא הכניסה קופסא עם חול, ועל המדפים היא הניחה מיניאטורות שונות, וכך למעשה החלה להתפתח גישת התרפיה בחול לקראת סוף שנות ה-70.קאלף, שהייתה אנליסטית יונגיאנית, שמעה על עבודתה של לוונפלד והגיעה ללונדון לפתח את הגישה יחד עם לוונפלד. קאלף וב-1980 נתנה לטיפול את השם "Sandplay", תוך שהיא משלבת את התיאוריה היונגיאנית עם הגישה החדשה.
עם השנים הגישה הטיפולית של ארגז החול התפתחה, והמחקרים אודותיה התרבו והעמיקו. נמצא שהחול כחומר טיפולי הינו מפתח אל העולם הלא מודע של המטופל וכי תרפיה בחול מדגישה את התכונות הספונטאניות והדינאמיות של החוויה היצירתית.
ארגז החול כמוקד בכיתה
ה"פגישות" בארגז החול החלו להיות "פופולאריות" יותר ויותר , במיוחד בקרב ילדי כיתה ו' עד ששמעתי אפילו שקבעו כבר בהפסקה מי יעמוד ליד ארגז החול? מי מצטרף וכ"ו.
לאחר מספר שיעורים החלו גם הבנות להתאסף. הראשונים שחוו את חווית המשחק בחול, החלו להפנות את תשומת ליבם למוקדים אחרים כמו פיסול בפלסטלינה או בפינת התיאטרון.
וכך נוצר למעשה תהליך כניסת ארגז החול כמוקד קבוע בבחירת המוקדים בשיעור הבעות, בכיתות הגבוהות.
אפשרות הניידות בין המוקדים גדלה וכך גם ההזדמנות למשתתפים נוספים להתחיל את עבודתם במוקד מסוים ולעבור תהליך של השתלבות במוקדים נוספים.
המפתיע מבחינתי היה שכיוונתי אני את ארגז החול דווקא אל הילדים בכיתות הנמוכות א' ו ב'. ונוכחתי לדעת כי באופן משמעותי המוקד היה פופולארי דווקא בכיתות הגבוהות . כאילו מעין געגוע למשחק ראשוני לא מחייב, חוויתי ושונה מכל פינה שהייתה קיימת בבית הספר מותרת ומאושרת למשחק ולהבעה רגשית.
למעשה נוצרה בעבור הילדים שעתיים בשבוע של בחירה מלאה ותחושת שליטה היכן הם רוצים לבחור להיות בשעת "הבעות" גם כאשר לא נוצר תוצר יצירתי שאפשר להראות ולהציג. בסופו של תהליך מצאנו דרך תיאור מסוימת להציג את דרך המשחק בארגז החול. כל ילד שהיה נוכח ליד או מעל ארגז החול סיפר את סיפורו.
למשל מי היה נוכח במשחק?
עם מי שיחקתי והיה לי נעים?
באיזה משחקים ?
אילו דמויות?
מה נוצר?
האם הייתה קיימת תמונה סופית של ארגז החול? ועוד.
כך נוצרה למעשה כניסת הצגת ה"משחק" בתוך המעגל הסוגר.
בכיתות הנמוכות ארגז החול היווה בהתחלה מעין "קינוח" . רק לאחר שהם התעניינו בארגז החול וביקשו לשחק אפשרתי בעצמי את האפשרות .אך לא הסברתי מלכתחילה שזהו מוקד חדש. נוצר מן תהליך אחר ושונה.מי שסיים את יצירתו באחד המוקדים שאל לאפשרות לשחק בארגז החול. כך נוצרה מין דינאמיקה בתוך הכיתה שמי שסיים את עבודתו ורצה לשחק בארגז החול שאל את רשותי. כך נוצרה אפשרות משחק בחול.
לקראת סוף השנה בעצם נפתח ארגז החול באופן תהליכי בכיתות הנמוכות למוקד אפשרי ולגיטימי . הצגתו נעשתה באופן ראשוני בתיאור המשחק, הילדים. והמשחקים ששוחקו בו. וכל שאר העולם אותו הם בנו ,שינו ויצרו.
ארגז החול אפשרויות למפגש
חול הים כמפגש לתחילת הקיץ או חומרים טבעיים זמינים או כניסת ארגז החול לכיתה כמוקד.
הילדים מוזמנים לשבת במעגל סביב יריעת ניילון גדולה שבאמצעה ארגז חול ים נקי ומסונן.
כל ילד בזמנו מוזמן לקבל כוס חד פעמית גדולה עם חול נקי ומתיישב חזרה במקומו.
כל ילד שופך את החול בסביבתו ומתחיל לחוש אותו. יוצר לעצמו מרחב אישי פרטי ללא הפרעות מהילדים הקרובים. ממשש בכפות הידיים ,באצבעות, בגב היד, יד שופכת על יד, מסבים את תשומת ליבם לתחושה מתחת לציפורניים. אפשרי גם ברגליים.
מתחילים לייצר עם האצבעות צורות כלשהן, עגולות ספיראליות מרובעות, לייצר ארמונות, לנסות עקבות בחול עם כף היד,גב כף היד עד לחקירה עמוקה ורחבה של החול, המגע שלו וכיצד הוא נענה או לא לכל מה שאנחנו רוצים לעשות איתו.האם זהו חומר נעים לי או לא? האם אני נזכר במשחק בחוף הים או בגן השעשועים?
לאט לאט הילדים שוקעים בריכוז וממשיכים ללא הוראות במשחק עם החול, עם כוס החול, עם הצורות שהיא יוצרת, ועוד.
אפשר להוסיף אביזרים כמו גפרורים צבעוניים, מקלות ארטיק, נוצות צדפים, והילדים משתוממים לנוכח היצירתיות המתאפשרת.
מסבים את תשומת ליבם לאפשרויות "המחיקה" והישנות המשחק. אפשר לחלק להם דפי 4A . הם מתחילים לייצר סוגי משפכים או גשרים.
יציאה למוקדים ויצירה :
ü מחומרי טבע זמינים, צדפים אבנים ,עלים מקלות,
ü תמונה מדבק וחול. אפשר גם חול צבעוני או מריחת גירים.
ü ארגז חול אישי מתבנית חד פעמית , כל אחד ייצר לעצמו בובות או חפצים, למשחק חוזר.
ארגז החול – המלצה
כיוון שאנו לא עוסקים בטיפול. אני מוצאת שההתייחסות של קאלף למשחק בחול ,מתאימה לנו כמדריכות בהבעות,ללא פרשנות מצד המטפל אך מעודדת יצירתיות, שני תהליכים אלו משלימים ויוצרים אפקט של שיתוף פעולה,המותאמים לעבודה במוקדי הבעות השונים.
משחק בחול נותן כמו בשאר המוקדים דימוי לא מילולי שעשוי לשקף משמעויות שאינן ידועות או שלא הובנו לחלוטין, אך דימויים אלו או מסוג כזה גורמים לשינויים,תמורות ,תיקונים ומשמעויות שונות, גם בקרב הילדים בכיתה שיתנו לעצמם את ההזדמנות למשחק.
מה שקושר לסביבה הלימודית אותה אנו שואפים לייצר ביחס למטרות התוכנית ולעיבוד תכנים פנימיים של כל ילד .
יונג האמין כי "הכוח לרפא נמצא רק במה שיש באדם עצמו." (עמ' 13 משחק בחול עפ'י תורת יונג)
ככל שנוכל להביא לידי ביטוי ע"י המוקדים השונים את האפשרות לגילוי, מודעות ,והבנה כך נצליח להתקרב להבעה האישית הכוללת.
לוונפלד יצרה בקליניקה שלה ארון שתכולתו בפי מטופליה נקרא "העולם" והילדים יצרו את העולם בתוך ארגז החול.
כך מצאה את המשחק בחול כדרך לתקשר ולחלוק חוויה פנימית מבארת לדבריה.האלמנטים של "טכניקת עולם " יצרו פעילות דמיונית עם החול, עם או בלי חפצים בתוך חלל מתוחם. ארגז החול בעצמו.
בעקבות הקריאה בכתביה של לוונפלד נזכרתי ששמתי לב כי כמה ילדים בכיתות ג' ד'. אכן יצרו לעצמם את עולמם . אחד יצר את העיר המבוצרת בה הוא גר, החברים שלו, ולמעשה יכול היה להביע ולהציג בפני חבריו במליאה את תהליך המשחק שלו בדומה למי שהציג את היצירה הפלסטית.
(ברור היה שבאופן דימויי הוא הביא את תכניו הפנימיים עיבוד כלשהוא והצליח לשחק ולהציג.)
חשוב להדגיש בהתאמה למטרות "הבעות" הרי שהמשחק בחול מהווה מוקד נוסף של הבעה היכול לאפשר לו לגלות היבטים והבחנות דקות של מחשבה ורגש,אינטואיציה ותחושה, שאינם באים לידי ביטוי לא בדיבור ולא במחוות או בתנועה.
הנחות בנוגע למשמעויות :
לוונפלד כותבת בצורה ברורה על חשיבותה של אי הנחה מצד המטפל כי הוא יודע את משמעויותיו של המטופל. מה שנותן לנו בתור מדריכות במקום שאינו טיפולי את האפשרות להביא את החול כחומר של משחק השלכתי בדרך ספונטאנית ומאפשרת ויחד עם זאת לשלוט במעגל הסוגר בתיאורו של המשחק.
עוד מוסיפה לוונפלד "העובדה הפשוטה של יצירת סדרות של "עולמות" גורמת בעצמה לשיפור בהפרעות ובתחושות אי הנוחות של ילדים."
החלל המוגבל של ארגז החול מאפשר לפנטזיה של המשחק להיות גם תחומה ומוחזקת בתוך גבולות, וגם חופשית. האפשרות של משחק בארגז החול היא פשוט צורה של משחק רציני, הכולל דמיון יצירתי ,תוך נוכחות בחדר.
יונג מוסיף וכותב כי " הפעילות היצירתית של הדמיון משחררת את האדם משעבודו לעמדת ה"זה בלבד" ומעלה אותו לשיעור קומה של האדם המשחק. כפי שאומר שילר, אדם הינו אנושי לחלוטין רק בשעת משחק" (עמ'179
בעצם כל אלו תומכים ברציונאל של התוכנית ומאפשרים להביא אל הכיתה את המימד של מרחק בארגז החול כמוקד אפשרי זמין ובעל יכולת משחקית, מאפשרת יחידנית וחברתית.
הריכוז של הילד או הילדים נמצאים כשהם מביטים בארגז החול הוא עמוק ומשמעותי.
שמתי לב כי הילדים שבוחרים לשחק בארגז החול בכיתה או בגמר עבודתם מסתייעים בו כדי לברר לעצמם או עם חבריהם סוגיות שונות בפנימיותם. למשל משחזרים מה קרה בהפסקה או כשנפגשו אחה"צ באחד מבתי הילדים. ממשיכים משחק ממפגש הבעות אחד לשני.
ילדים ביחד בונים לעצמם עולמות דמיוניים ערים וארצות,ומשחקים בהצגה של עצמם או בסרט עם דמיות מעולם הפנטזיה. בד"כ ניתן להם זמן לספר על משחקם ולתאר במעגל הסוגר.
החול הינו חומר סובלימטיבי כמו החימר ולכן ברגע שילד ניגש לארגז החול קיימת מידה של רגיעה אפילו רק באמצעות חישת החול והמגע בידיים.
מתוך המגע מתחילה להיווצר מידה של משחקיות ושלווה עולה בגופו. ברגע שמצטרפים ילדים נוספים מתקיימת דינאמיקה אחרת ומתחילה להיווצר מערכת חברתית של משחק אחר.
הילדים מוצאים לעצמם משחקים חברתיים שלא הונחו מראש למשל החבאת איברי הידיים ומציאתם.
החבאת חפצים למיניהם ומציאתם ע"י משחק "חם קר" . שמים לב לתנועות הידיים הזורמות ולמפגשים ביניהם.
נוצרו מפגשים בהם ילד ניגש לארגז החול ולא ניתן היה לצרף אליו ילדים נוספים מכיוון שמשחקו היה אישי מאוד או שלא מצא את עצמו בפעילות במוקד אחר , היה נדרש תיווך של המדריכה ביצירת רשימה שמית לתור לארגז החול גם לשיעורים הבאים.
אפשר לייצר ארגזי חול אישיים קטנים או להביא לכיתה שניים מארגזי החול הגדולים.בכך לאפשר ולייעל את הנגישות.
לסיכום:
ארגז החול מאפשר להגיע לתקשורת וביטוי עצמי במקום שבו המילים אינן מספיקות, והיא אחת מהשיטות המעניינות של תרפיה ביצירה והבעה. השימוש והמשחק החופשי בחול לילדי הכיתה, אפשר במשך הזמן , כמו בכל מוקד הבעות, את האפשרות החופשית הכמעט יחידה בתוך עולמו של הילד בבית הספר,לשחק ללא מילים ללא הסבר או הנמקות ותשובות לשאלות.מה שמחזק את היכולת האמיתית להבעה בכל מדיום שהוא. ולגרום לשחרור ותחושה אחרת.
יש בי אמונה בתוכנית במוקדיה והדרכתה, שכשהילד משתחרר בשיעור הבעות ומבין את השיטתיות הוא יכול לבטא באופן ספונטאני את הצרכים , הבעיות, הרגשות, השאיפות האישיים והבין אישיים.
סמדר שביט שליט
ביבליוגרפיה
משחק בחול על פי תורת יונג – ג'ואל רייס – מינוחין
תרפיה במשחק . תיאוריה ודרכי עבודה – לינט מקמאון
המשחק הסוציו דרמטי. פרופ' שרה סמילנסקי
מאת: סמדר שביט שליט
במהלך השנה החולפת יצרתי מוקד נוסף לחלל הבעות ,המוקד היה ארגז החול .
לאחר ששיתפתי אחרים בתוכנית אודות ארגז החול נתבקשתי לרכז בכתב את התנסותי ורשמי מהפעלת המוקד .
במהלך עבודת עומק וכתיבת ההצעה נחשפתי "לתורה" תרפויטית שלמה וברורה בהתייחס לארגז החול ,וההצעה נשענת על החומר הפרסומי המתייחס לכך .
ארגז החול כמוקד תומך באופן מלא ביסודותיה של תוכנית הבעות ,ארגז החול מאפשר ופותח דרכי הבעה ויצירה בקרב הילדים,הפעילות בארגז החול מעשירה את עולמו הפנימי של הילד והינה חוויה הבעתית ויצירתית הלכה למעשה .
מהו משחק ?
המשחק הוא חלק מהפעילות האנושית.
גדעון לוין (2000) מגדיר את המשחק כפעילות אנושית הפועלת כפי שהוצג בתיאוריה על 'זרימת הפעילות' מארבעה מרכיבים: המשחק, הלמידה, העבודה, והיצירה כשבכל פעילות פועלים ארבעת המרכיבים ביחד ומשפיעים זה על זה. יש להסתכל על 'פעילות' כמושג מקיף וכוללני. לטענת לוין בכל פעילות יש משחק, עבודה, למידה ויצירה.
המסקנה של גדעון לוין היא שראייה הוליסטית מספקת לנו היבטים רבים של המשחק כך שאין צורך לנסות ולראות את המשחק מהיבט אחד.
בכל משחק יש גם מן העבודה, מן הלמידה ומן היצירה. לו היו דנים על הפעילות ממילא היו מתייחסים לקשרים בין ארבעת המרכיבים.
כמובן שכל מרכיב ניתן להגדרה בצורה ייחודית. בהגדרה קצרה מאוד אפשר להגדיר משחק כפעילות, שעיקרה ההנאה; העבודה היא פעילות, שעיקרה עשיית תוצרים; הלמידה היא פעילות, שעיקרה שינוי תגובות; היצירה היא פעילות של הבעה אישית. והנה אנו יודעים, שבכל משחק מהנה מושקע גם מאמץ להשיג תוצר או תוצאה, בכל משחק נמצא שינוי תגובות המראה, שמתרחשת למידה ובכל משחק נמצאת הבעה אישית.
ארגז החול בכיתה - הרעיון
בתחילת השנה הנוכחית, במסגרת מחשבות נוספות להעשרת שיעורי הבעות, נתקלתי במשרד בשק חול ים . אחרי מספר פעמים שהבטתי בו החלטתי לחזור ולקחת אותו, אספתי ארגז עץ שדומה למגש וחשבתי על האפשרות להביא אל הילדים בכיתה משחק טבעי,בסיסי וזול אך בעל אינספור אפשרויות משחק ,ארגז החול כל כך נגיש בחיי היום יום שלנו ,ובעידן המורכבות שלנו הפשטות שלו לבטח יכולה להיות אחד ממוקדי הבעות בשיעורים .
לאחר כמה שבועות של התארגנות ומחשבות נגשתי להציג את המוקד החדש בפני הילדים.
והשאלה שעלתה במוחי הייתה האם בכלל תהייה קיימת התעניינות? ועד כמה אטרקטיבי יהיה החול בכיתה?
שפכתי את שק החול לתוך ארגז העץ, הנחתי אותו על אחד השולחנות המיותרים בכיתה , תליתי שלט שבו כתוב "ארגז- חול" שהיה עשוי מקרטון ביצוע והכיתוב מהחול. וכיסיתי אותו באל בד.
בנוסף, ליד ארגז החול הנחתי שתי קופסאות נוספות, האחת צעצועי פלסטיק של בובות ומיניאטורות למיניהן ובשנייה חפצי טבע למיניהן צדפים אבנים מקלות ארטיק גפרורים צבעוניים מקלות מן הטבע, עלים ועוד.
נחשפתי לכך שכמעט ולא נותר ילד או ילדה (מכיתה א' עד ו') אדישים למראה השלט ולכיסוי והשאלה שעלתה לאוויר "מה.. באמת יש כאן ארגז חול...ואפשר יהיה לשחק בכיתה" ?
נדמה היה שהאפשרות החדשה לשחק עם החול בתוך הכיתה הייתה משמעותית עבורם. ובמיוחד לילדי כיתה ו' לאלו שלא מצאו את עצמם בעבודות היצירה או המשחקים הדרמטיים.
תאור מקרה
אבקש לשתף את אשר ראיתי בין שני בנים בכיתה ו'.
שני הבנים הרימו את כיסוי הארגז והחלו לחוש את החול . ניכר כי היה להם מאוד נעים. ידיהם התפלשו למטה ולמעלה במין תחושה של זרימה. מיששו את החול פיזרו אותו מלמעלה ונתנו לא לגלוש מתוך ידיהם.
עיניהם היו שקועות בתוך הארגז מסתכלים על התנועתיות של עצמם ושל החול המחליק מידיהם. החלו לשחק במין משחק מחבואים ותנועות ידיים. המשיכו לצרף מיני חפצים שהיו מונחים בשתי הקופסאות. קופסת מיניאטורות בובות חיות וצעצועים צבעוניים מפלסטיק, וקופסת פרטי טבע כמו צדפים אבנים עלים מקלות.
תוך כדי משחק סתמי לחלוטין כביכול, מתוך חוסר מעש במפגש וחיפוש אחר משהו מעניין ומפתיע,מעל ארגז החול ותוך כדי לישה ומגע, החלו הבנים לשוחח על "המקובלים" בכיתה ועל הפחות "מקובלים".
לפי דבריהם "מי הם אלו שקל להם או שמתאים להם להיות מקובלים בכיתה?" .כל אחד העיד על עצמו האם הוא מרגיש "מקובל" או לא. וחברו העיד עליו. מי מהבנות מתייחסת ולמי עדיין לא הציעו חברות.
השיחה התרחשה כ- 7 דקות, והמשחק המשיך ללא מבט עיניים.
להפתעתי וגם לשמחתי היה מרגש לצפות בם. ולהיות נוכחת לאירוע משמעותי ולתחושה שאכן קיים מקום לארגז החול בכיתה.
אפשר לומר ולהעיד כי שני ילדים אלו המעיטו לשתף פעולה עם נושאי השיעורים שהועברו. בד"כ ישבו בצד וצפו על המתרחש וכיצד ילדים אחרים עסוקים ביצירה למיניה או בדרמה .
ארגז החול הצליח להביא אותם להתעניינות בכמה משיעורי הבעות בהמשך. והשיחה שנוצרה הייתה משמעותית ובעלת עומק רגשי שלא יכולתי לנהל באופן שיחה ישיר אחר וברור כמו שהובהר מעל ארגז החול.
תרפיה במשחק בחול
תרפיה במשחק בחול (Sandplay Therapy) הינה שיטת ריפוי יונגיאנית. השיטה פותחה באנגליה על ידי מרגרט לוונפלד (Margaret Lowenfeld) ובשוויץ על ידי דורה קאלף (Dora Kalff). הגישה אינה מוגבלת בגיל, מין או שפה, ומשום שהיא מאפשרת התבטאות לא מילולית , היא מגדילה באופן ניכר את החומר הנגיש לאנליטיקן המטפל.לידתה של התרפיה בארגז החול הייתה באנגליה כשלוונפלד, שעבדה כפסיכותרפיסטית בלונדון, חיפשה שיטת טיפול שתעזור לילדים להביע את מה שלא היו מסוגלים להביע באופן מילולי. היא קראה רשימות שכתב וולס (H.G.Wells) על שני בניו בהם תיאר שמצא את שני בניו יושבים על מדרגות הבית, משחקים בדמויות וחפצים מיניאטוריים, והוא הבין שהילדים למעשה התמודדו עם בעיותיהם דרך המשחק במיניאטורות. לוונפלד החליטה לנסות ליישם את הניסיון הזה בקליניקה שלה עם הילדים המטופלים אצלה. היא הכניסה קופסא עם חול, ועל המדפים היא הניחה מיניאטורות שונות, וכך למעשה החלה להתפתח גישת התרפיה בחול לקראת סוף שנות ה-70.קאלף, שהייתה אנליסטית יונגיאנית, שמעה על עבודתה של לוונפלד והגיעה ללונדון לפתח את הגישה יחד עם לוונפלד. קאלף וב-1980 נתנה לטיפול את השם "Sandplay", תוך שהיא משלבת את התיאוריה היונגיאנית עם הגישה החדשה.
עם השנים הגישה הטיפולית של ארגז החול התפתחה, והמחקרים אודותיה התרבו והעמיקו. נמצא שהחול כחומר טיפולי הינו מפתח אל העולם הלא מודע של המטופל וכי תרפיה בחול מדגישה את התכונות הספונטאניות והדינאמיות של החוויה היצירתית.
ארגז החול כמוקד בכיתה
ה"פגישות" בארגז החול החלו להיות "פופולאריות" יותר ויותר , במיוחד בקרב ילדי כיתה ו' עד ששמעתי אפילו שקבעו כבר בהפסקה מי יעמוד ליד ארגז החול? מי מצטרף וכ"ו.
לאחר מספר שיעורים החלו גם הבנות להתאסף. הראשונים שחוו את חווית המשחק בחול, החלו להפנות את תשומת ליבם למוקדים אחרים כמו פיסול בפלסטלינה או בפינת התיאטרון.
וכך נוצר למעשה תהליך כניסת ארגז החול כמוקד קבוע בבחירת המוקדים בשיעור הבעות, בכיתות הגבוהות.
אפשרות הניידות בין המוקדים גדלה וכך גם ההזדמנות למשתתפים נוספים להתחיל את עבודתם במוקד מסוים ולעבור תהליך של השתלבות במוקדים נוספים.
המפתיע מבחינתי היה שכיוונתי אני את ארגז החול דווקא אל הילדים בכיתות הנמוכות א' ו ב'. ונוכחתי לדעת כי באופן משמעותי המוקד היה פופולארי דווקא בכיתות הגבוהות . כאילו מעין געגוע למשחק ראשוני לא מחייב, חוויתי ושונה מכל פינה שהייתה קיימת בבית הספר מותרת ומאושרת למשחק ולהבעה רגשית.
למעשה נוצרה בעבור הילדים שעתיים בשבוע של בחירה מלאה ותחושת שליטה היכן הם רוצים לבחור להיות בשעת "הבעות" גם כאשר לא נוצר תוצר יצירתי שאפשר להראות ולהציג. בסופו של תהליך מצאנו דרך תיאור מסוימת להציג את דרך המשחק בארגז החול. כל ילד שהיה נוכח ליד או מעל ארגז החול סיפר את סיפורו.
למשל מי היה נוכח במשחק?
עם מי שיחקתי והיה לי נעים?
באיזה משחקים ?
אילו דמויות?
מה נוצר?
האם הייתה קיימת תמונה סופית של ארגז החול? ועוד.
כך נוצרה למעשה כניסת הצגת ה"משחק" בתוך המעגל הסוגר.
בכיתות הנמוכות ארגז החול היווה בהתחלה מעין "קינוח" . רק לאחר שהם התעניינו בארגז החול וביקשו לשחק אפשרתי בעצמי את האפשרות .אך לא הסברתי מלכתחילה שזהו מוקד חדש. נוצר מן תהליך אחר ושונה.מי שסיים את יצירתו באחד המוקדים שאל לאפשרות לשחק בארגז החול. כך נוצרה מין דינאמיקה בתוך הכיתה שמי שסיים את עבודתו ורצה לשחק בארגז החול שאל את רשותי. כך נוצרה אפשרות משחק בחול.
לקראת סוף השנה בעצם נפתח ארגז החול באופן תהליכי בכיתות הנמוכות למוקד אפשרי ולגיטימי . הצגתו נעשתה באופן ראשוני בתיאור המשחק, הילדים. והמשחקים ששוחקו בו. וכל שאר העולם אותו הם בנו ,שינו ויצרו.
ארגז החול אפשרויות למפגש
חול הים כמפגש לתחילת הקיץ או חומרים טבעיים זמינים או כניסת ארגז החול לכיתה כמוקד.
הילדים מוזמנים לשבת במעגל סביב יריעת ניילון גדולה שבאמצעה ארגז חול ים נקי ומסונן.
כל ילד בזמנו מוזמן לקבל כוס חד פעמית גדולה עם חול נקי ומתיישב חזרה במקומו.
כל ילד שופך את החול בסביבתו ומתחיל לחוש אותו. יוצר לעצמו מרחב אישי פרטי ללא הפרעות מהילדים הקרובים. ממשש בכפות הידיים ,באצבעות, בגב היד, יד שופכת על יד, מסבים את תשומת ליבם לתחושה מתחת לציפורניים. אפשרי גם ברגליים.
מתחילים לייצר עם האצבעות צורות כלשהן, עגולות ספיראליות מרובעות, לייצר ארמונות, לנסות עקבות בחול עם כף היד,גב כף היד עד לחקירה עמוקה ורחבה של החול, המגע שלו וכיצד הוא נענה או לא לכל מה שאנחנו רוצים לעשות איתו.האם זהו חומר נעים לי או לא? האם אני נזכר במשחק בחוף הים או בגן השעשועים?
לאט לאט הילדים שוקעים בריכוז וממשיכים ללא הוראות במשחק עם החול, עם כוס החול, עם הצורות שהיא יוצרת, ועוד.
אפשר להוסיף אביזרים כמו גפרורים צבעוניים, מקלות ארטיק, נוצות צדפים, והילדים משתוממים לנוכח היצירתיות המתאפשרת.
מסבים את תשומת ליבם לאפשרויות "המחיקה" והישנות המשחק. אפשר לחלק להם דפי 4A . הם מתחילים לייצר סוגי משפכים או גשרים.
יציאה למוקדים ויצירה :
ü מחומרי טבע זמינים, צדפים אבנים ,עלים מקלות,
ü תמונה מדבק וחול. אפשר גם חול צבעוני או מריחת גירים.
ü ארגז חול אישי מתבנית חד פעמית , כל אחד ייצר לעצמו בובות או חפצים, למשחק חוזר.
ארגז החול – המלצה
כיוון שאנו לא עוסקים בטיפול. אני מוצאת שההתייחסות של קאלף למשחק בחול ,מתאימה לנו כמדריכות בהבעות,ללא פרשנות מצד המטפל אך מעודדת יצירתיות, שני תהליכים אלו משלימים ויוצרים אפקט של שיתוף פעולה,המותאמים לעבודה במוקדי הבעות השונים.
משחק בחול נותן כמו בשאר המוקדים דימוי לא מילולי שעשוי לשקף משמעויות שאינן ידועות או שלא הובנו לחלוטין, אך דימויים אלו או מסוג כזה גורמים לשינויים,תמורות ,תיקונים ומשמעויות שונות, גם בקרב הילדים בכיתה שיתנו לעצמם את ההזדמנות למשחק.
מה שקושר לסביבה הלימודית אותה אנו שואפים לייצר ביחס למטרות התוכנית ולעיבוד תכנים פנימיים של כל ילד .
יונג האמין כי "הכוח לרפא נמצא רק במה שיש באדם עצמו." (עמ' 13 משחק בחול עפ'י תורת יונג)
ככל שנוכל להביא לידי ביטוי ע"י המוקדים השונים את האפשרות לגילוי, מודעות ,והבנה כך נצליח להתקרב להבעה האישית הכוללת.
לוונפלד יצרה בקליניקה שלה ארון שתכולתו בפי מטופליה נקרא "העולם" והילדים יצרו את העולם בתוך ארגז החול.
כך מצאה את המשחק בחול כדרך לתקשר ולחלוק חוויה פנימית מבארת לדבריה.האלמנטים של "טכניקת עולם " יצרו פעילות דמיונית עם החול, עם או בלי חפצים בתוך חלל מתוחם. ארגז החול בעצמו.
בעקבות הקריאה בכתביה של לוונפלד נזכרתי ששמתי לב כי כמה ילדים בכיתות ג' ד'. אכן יצרו לעצמם את עולמם . אחד יצר את העיר המבוצרת בה הוא גר, החברים שלו, ולמעשה יכול היה להביע ולהציג בפני חבריו במליאה את תהליך המשחק שלו בדומה למי שהציג את היצירה הפלסטית.
(ברור היה שבאופן דימויי הוא הביא את תכניו הפנימיים עיבוד כלשהוא והצליח לשחק ולהציג.)
חשוב להדגיש בהתאמה למטרות "הבעות" הרי שהמשחק בחול מהווה מוקד נוסף של הבעה היכול לאפשר לו לגלות היבטים והבחנות דקות של מחשבה ורגש,אינטואיציה ותחושה, שאינם באים לידי ביטוי לא בדיבור ולא במחוות או בתנועה.
הנחות בנוגע למשמעויות :
לוונפלד כותבת בצורה ברורה על חשיבותה של אי הנחה מצד המטפל כי הוא יודע את משמעויותיו של המטופל. מה שנותן לנו בתור מדריכות במקום שאינו טיפולי את האפשרות להביא את החול כחומר של משחק השלכתי בדרך ספונטאנית ומאפשרת ויחד עם זאת לשלוט במעגל הסוגר בתיאורו של המשחק.
עוד מוסיפה לוונפלד "העובדה הפשוטה של יצירת סדרות של "עולמות" גורמת בעצמה לשיפור בהפרעות ובתחושות אי הנוחות של ילדים."
החלל המוגבל של ארגז החול מאפשר לפנטזיה של המשחק להיות גם תחומה ומוחזקת בתוך גבולות, וגם חופשית. האפשרות של משחק בארגז החול היא פשוט צורה של משחק רציני, הכולל דמיון יצירתי ,תוך נוכחות בחדר.
יונג מוסיף וכותב כי " הפעילות היצירתית של הדמיון משחררת את האדם משעבודו לעמדת ה"זה בלבד" ומעלה אותו לשיעור קומה של האדם המשחק. כפי שאומר שילר, אדם הינו אנושי לחלוטין רק בשעת משחק" (עמ'179
בעצם כל אלו תומכים ברציונאל של התוכנית ומאפשרים להביא אל הכיתה את המימד של מרחק בארגז החול כמוקד אפשרי זמין ובעל יכולת משחקית, מאפשרת יחידנית וחברתית.
הריכוז של הילד או הילדים נמצאים כשהם מביטים בארגז החול הוא עמוק ומשמעותי.
שמתי לב כי הילדים שבוחרים לשחק בארגז החול בכיתה או בגמר עבודתם מסתייעים בו כדי לברר לעצמם או עם חבריהם סוגיות שונות בפנימיותם. למשל משחזרים מה קרה בהפסקה או כשנפגשו אחה"צ באחד מבתי הילדים. ממשיכים משחק ממפגש הבעות אחד לשני.
ילדים ביחד בונים לעצמם עולמות דמיוניים ערים וארצות,ומשחקים בהצגה של עצמם או בסרט עם דמיות מעולם הפנטזיה. בד"כ ניתן להם זמן לספר על משחקם ולתאר במעגל הסוגר.
החול הינו חומר סובלימטיבי כמו החימר ולכן ברגע שילד ניגש לארגז החול קיימת מידה של רגיעה אפילו רק באמצעות חישת החול והמגע בידיים.
מתוך המגע מתחילה להיווצר מידה של משחקיות ושלווה עולה בגופו. ברגע שמצטרפים ילדים נוספים מתקיימת דינאמיקה אחרת ומתחילה להיווצר מערכת חברתית של משחק אחר.
הילדים מוצאים לעצמם משחקים חברתיים שלא הונחו מראש למשל החבאת איברי הידיים ומציאתם.
החבאת חפצים למיניהם ומציאתם ע"י משחק "חם קר" . שמים לב לתנועות הידיים הזורמות ולמפגשים ביניהם.
נוצרו מפגשים בהם ילד ניגש לארגז החול ולא ניתן היה לצרף אליו ילדים נוספים מכיוון שמשחקו היה אישי מאוד או שלא מצא את עצמו בפעילות במוקד אחר , היה נדרש תיווך של המדריכה ביצירת רשימה שמית לתור לארגז החול גם לשיעורים הבאים.
אפשר לייצר ארגזי חול אישיים קטנים או להביא לכיתה שניים מארגזי החול הגדולים.בכך לאפשר ולייעל את הנגישות.
לסיכום:
ארגז החול מאפשר להגיע לתקשורת וביטוי עצמי במקום שבו המילים אינן מספיקות, והיא אחת מהשיטות המעניינות של תרפיה ביצירה והבעה. השימוש והמשחק החופשי בחול לילדי הכיתה, אפשר במשך הזמן , כמו בכל מוקד הבעות, את האפשרות החופשית הכמעט יחידה בתוך עולמו של הילד בבית הספר,לשחק ללא מילים ללא הסבר או הנמקות ותשובות לשאלות.מה שמחזק את היכולת האמיתית להבעה בכל מדיום שהוא. ולגרום לשחרור ותחושה אחרת.
יש בי אמונה בתוכנית במוקדיה והדרכתה, שכשהילד משתחרר בשיעור הבעות ומבין את השיטתיות הוא יכול לבטא באופן ספונטאני את הצרכים , הבעיות, הרגשות, השאיפות האישיים והבין אישיים.
סמדר שביט שליט
ביבליוגרפיה
משחק בחול על פי תורת יונג – ג'ואל רייס – מינוחין
תרפיה במשחק . תיאוריה ודרכי עבודה – לינט מקמאון
המשחק הסוציו דרמטי. פרופ' שרה סמילנסקי
